עבירות אלימות בישראל הן קבוצה של עבירות בחוק העונשין שבהן אדם פוגע בגופו של אחר או מאיים לפגוע בו. הבסיסית ביותר היא תקיפה (עד שנתיים מאסר), ומעליה חבלה של ממש, פציעה וחבלה חמורה, עד שבע שנות מאסר. גם איומים, בלי שום מגע פיזי, הם עבירה פלילית שעונשה המרבי שלוש שנים.
העונש המרבי הוא תקרה ולא תחזית. בפועל בית המשפט בוחן את נסיבות המקרה, את הפגיעה, את העבר הפלילי ואת מה שקדם לאירוע. עדיין, ההבדל בין סעיף לסעיף משפיע על סוג ההליך, על הסיכוי לסגירת התיק ועל חומרת ההשלכות.
מה נחשב עבירת אלימות
החוק אינו משתמש במונח "עבירות אלימות" ככותרת אחת. הוא מפזר אותן בכמה סעיפים, ומה שמבדיל ביניהן הוא בעיקר התוצאה: האם נגרמה פגיעה, וכמה קשה היא. מתחתיהן יושבות עבירות שאין בהן פגיעה בפועל, כמו איומים.
| העבירה | סעיף בחוק העונשין | עונש מרבי |
|---|---|---|
| תקיפה סתם | 379 | שנתיים מאסר |
| תקיפה הגורמת חבלה של ממש | 380 | 3 שנות מאסר |
| פציעה | 334 | 3 שנות מאסר |
| חבלה חמורה | 333 | 7 שנות מאסר |
| איומים | 192 | 3 שנות מאסר |
שימו לב: אלה העונשים המרביים לפני הוספת נסיבות מחמירות, ויש עבירות אלימות חמורות יותר, כמו חבלה בכוונה מחמירה, שאינן בטבלה.
תקיפה: גם בלי חבלה
תקיפה סתם היא עבירה שלא מצריכה פציעה. דחיפה, סטירה, משיכה בבגדים או יריקה עשויות להיחשב תקיפה, גם אם לא נשאר סימן. מה שנדרש הוא מגע בגוף של אחר או הפעלת כוח כלפיו, שלא כדין ובלי הסכמה.
כשהתקיפה גורמת חבלה של ממש, כלומר פגיעה שנראית ומורגשת, כמו חבורה, שטף דם או שפשוף משמעותי, עוברים לסעיף 380 והתקרה עולה לשלוש שנים. בפועל הרישום הרפואי והצילומים של הפגיעה הם הראיות המרכזיות בשלב הזה.
פציעה וחבלה חמורה
פציעה היא פגיעה שבה העור נחתך או נקרע, למשל מכה שגרמה לחתך שהצריך תפרים. חבלה חמורה היא דרגה גבוהה יותר: פגיעה מסוכנת, או כזו שעלולה לפגוע קשות או לתמיד בבריאות, למשל שבר מורכב, פגיעה בעין או נכות מתמשכת. בגלל פער העונשים, שלוש שנים מול שבע, ההגדרה הרפואית של הפגיעה משמשת לא פעם נקודת מחלוקת בתיק.
איומים: עבירה גם בלי מגע
אדם שמאיים על אחר בפגיעה בגופו, בחירותו, ברכושו, בשמו הטוב או בפרנסתו, במטרה להפחיד או להקניט אותו, עובר על סעיף 192. לא צריך שהאיום יתממש, ולא תמיד צריך שהנמען באמת נבהל. מה שנבדק הוא תוכן הדברים, ההקשר שבו נאמרו ומה התכוון האומר.
איומים נאמרים לעיתים בהודעות וואטסאפ, בשיחות טלפון או בחריפות של ריב שכנים, ולכן ההתדיינות סביב מה נאמר בדיוק, באיזה טון ובאיזה הקשר היא החלק המרכזי בהגנה.
נסיבות שמחמירות את הדין
החוק מכפיל את העונש המרבי בכמה מצבים. בין השאר:
- ביצוע בחבורה: כששניים או יותר חברו יחד לביצוע תקיפה או חבלה, כל אחד מהם צפוי לכפל העונש הקבוע לעבירה.
- נשק: בפציעה ובחבלה חמורה, נשיאת נשק חם או קר בזמן הביצוע מכפילה את העונש.
- תקיפה של בן זוג: תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בן או בת זוג מגדילה את העונש המרבי לכפל.
נוסף על כך קיימות הוראות מיוחדות לתקיפת שוטרים ועובדי ציבור, ולאלימות כלפי קטינים וחסרי ישע. בית המשפט חייב להשתכנע מעבר לספק סביר שהנסיבה המחמירה אכן התקיימה. כשהאלימות היא בתוך המשפחה, יש גם מסלול אזרחי נפרד של צו הגנה בגין אלימות במשפחה, שיכול להינתן במקביל להליך הפלילי.
איך נקבע העונש בפועל
העונש המרבי בסעיף הוא רק קצה אחד של התמונה. מאז תיקון 113 לחוק העונשין, בית המשפט קובע תחילה מתחם עונש הולם לאירוע, לפי עקרון ההלימה בין חומרת העבירה ונסיבותיה ואשמתו של הנאשם לבין סוג העונש ושיעורו. במתחם בוחנים את הערך החברתי שנפגע, את מידת הפגיעה בו, את מדיניות הענישה הנהוגה ואת הנסיבות שבהן בוצעה העבירה.
רק אחר כך נקבע העונש בתוך המתחם, ושם נכנסות נסיבות אישיות: עבר פלילי, הודאה, נטילת אחריות, פיצוי למתלונן ושיקום. חריגה מהמתחם לקולה אפשרית בעיקר משיקולי שיקום, וחריגה לחומרה משיקולי הגנה על שלום הציבור. לכן שני נאשמים באותו סעיף יכולים לקבל עונשים שונים מאוד.
מכאן שהחלטות שמתקבלות מוקדם משפיעות על התוצאה. הודאה בשלב מתאים, פיוס עם הנפגע ותיעוד של טיפול או שיקום הם דברים שאפשר להתחיל לעשות כבר לפני כתב אישום, ובדרך כלל כדאי לעשות אותם בליווי משפטי ולא על דעת עצמכם.
אילו ראיות מרכזיות בתיקי אלימות
רוב התיקים נשענים על כמה סוגי ראיות חוזרים: עדות המתלונן, עדויות של מי שהיה במקום, תיעוד רפואי, צילומי מצלמות אבטחה והודעות כתובות או הקלטות. כשהאירוע קרה בלי עדים, המשקל עובר לעדות עצמה ולמידת העקביות שלה.
מי שנפגע כדאי שיפנה לבדיקה רפואית מהר ויצלם את הפגיעה. מי שנחשד כדאי שישמור את ההודעות והתמונות הרלוונטיות כמות שהן, שכן לעיתים דווקא הן מעידות על ההקשר שקדם לאירוע ומחזקות את גרסתו.
גם הזמן משחק תפקיד. ככל שעובר יותר זמן מהאירוע, קשה יותר לשחזר פרטים, ועדים נוטים לשכוח, ולכן כדאי לכתוב לעצמכם מיד את מה שקרה: מי היה שם, מה נאמר, באיזו שעה ובאיזה סדר. רשימה כזו, שנכתבה סמוך לאירוע, עוזרת בחקירה ובשיחה עם עורך הדין.
מה קורה כשמוגשת תלונה
בדרך כלל התהליך מתחיל בתלונה במשטרה או באירוע שהשוטרים הגיעו אליו. מי שרוצה להתלונן יכול לקרוא איך מגישים תלונה במשטרה, ומי שנקרא להיחקר צריך להבין מה מצפה לו בחדר החקירות.
- זימון או מעצר: חשוד באלימות מוזמן לחקירה, ולעיתים נעצר במקום, בעיקר כשיש חשש להמשך אלימות או לשיבוש הראיות.
- חקירה: אם החשד הוא לעבירה, החקירה נעשית בדרך כלל באזהרה, ולכם יש זכות להיוועץ בעורך דין ולשמור על זכות השתיקה.
- החלטת התביעה: התיק נסגר, מסתיים בהסדר, או מוגש כתב אישום. אחד המסלולים בתיקי אלימות קלים הוא הסדר מותנה, שבו התיק נסגר בתנאים ללא הרשעה.
- משפט: אם הוגש כתב אישום, מתנהל הליך שמתואר בהרחבה בכתבה על שלבי ההליך הפלילי.
טענות הגנה נפוצות
בתיקי אלימות הגנה מבוססת לרוב על אחת מכמה עמדות:
- הגנה עצמית: מי שהדף תקיפה שלא כדין, באופן סביר ובמידה שנדרשה, אינו נושא באחריות פלילית. ההגנה נבחנת לפי סבירות התגובה ומידתה.
- זיהוי: כשהאירוע התרחש בחושך, בהמון או באלכוהול, שאלת זהותו של התוקף נשארת פתוחה לא פעם.
- סתירות בגרסאות: הרבה תיקים נשענים על עדות המתלונן לבדו, ושינויים בין גרסה לגרסה יכולים להקטין את משקלה.
- חומרת הפגיעה: ויכוח על הסיווג, למשל האם מדובר בחבלה של ממש או בתקיפה סתם, משנה את הסעיף ואת העונש.
טעויות נפוצות
- להגיע לחקירה בלי להתייעץ. מה שנאמר בחקירה נרשם ויכול לשמש ראיה. ההתייעצות לפני החקירה נותנת לכם תמונה על החשד ועל זכויותיכם.
- ליצור קשר עם המתלונן. פנייה שנועדה ל"להסדיר" או להתנצל עלולה להתפרש כשיבוש הליכים או כאיום חדש, ולהוסיף עבירה.
- להניח שמשיכת התלונה סוגרת את התיק. עבירות אלימות מטופלות על ידי המדינה, ובסוף ההחלטה אם להמשיך נמצאת בידי התביעה, גם אם המתלונן מבקש לסגור. הבקשה כן נלקחת בחשבון.
- למחוק הודעות וראיות. מחיקה של שיחות או תמונות יוצרת חשד נוסף ופוגעת בהגנה.
- לזלזל ב"סתם תקיפה". גם תיק קל יכול להסתיים בהרשעה ורישום פלילי, שיש לו השלכות על עבודה, רישוי וגיוס.
רישום פלילי ומה אחרי
הרשעה בעבירת אלימות נרשמת במרשם הפלילי, וגם סגירת תיק בלי הרשעה משאירה לעיתים רישום משטרתי. בחלוף התקופות שקובע חוק המידע הפלילי ותקנת השבים הרישום מתיישן ובהמשך נמחק, ויש הבדל בין מחיקת רישום פלילי לבין רישום משטרתי. הבדל זה כדאי להכיר כבר בשלב שבו נבחנת אפשרות של הסדר.
מתי פונים לעורך דין
עורך דין פלילי רלוונטי כבר בשלב הזימון לחקירה, ולא רק אחרי כתב אישום. בשלב הראשון אפשר לבדוק מה החשד, אילו ראיות קיימות, אם יש מקום לבקש שימוע לפני כתב אישום, ומה האפשרויות מול התביעה. ככל שהפנייה מוקדמת יותר, נשארים יותר כלים בידיים.
להרחבה: נהיגה בשכרות: פסילה, עונש והליך פלילי בישראל
להרחבה: עבירת תקיפה: סוגים, עונשים וקווי הגנה
שאלות נפוצות
מה ההבדל בין תקיפה לחבלה?
תקיפה היא מגע או הפעלת כוח כלפי אחר שלא כדין, גם בלי פגיעה. חבלה מתייחסת לתוצאה: פגיעה של ממש בגוף (סעיף 380), פציעה (334) או חבלה חמורה (333), וככל שהפגיעה קשה יותר העונש המרבי גבוה יותר.
מה העונש על תקיפה סתם?
העונש המרבי בחוק על תקיפה סתם לפי סעיף 379 הוא שנתיים מאסר. בפועל העונש נקבע לפי הנסיבות, ובתיקים קלים יש גם מסלולים כמו הסדר מותנה.
האם איומים הם עבירה גם אם לא קרה דבר?
כן. סעיף 192 דן באיום בפגיעה בגוף, בחירות, ברכוש, בשם הטוב או בפרנסה, במטרה להפחיד או להקניט, והעונש המרבי הוא שלוש שנים. אין צורך שהאיום יתממש.
האם משיכת תלונה סוגרת את התיק?
לא בהכרח. עבירות אלימות מטופלות על ידי המדינה, והתביעה היא שמחליטה אם להמשיך, גם אם המתלונן מבקש לסגור. הבקשה כן נשקלת בהחלטה.
האם הגנה עצמית היא הגנה בתיק אלימות?
כן. מי שהדף תקיפה שלא כדין בתגובה סבירה ובמידה הנדרשת אינו נושא באחריות פלילית. בית המשפט בוחן אם התגובה הייתה מידתית.
מקורות
- חוק העונשין, התשל"ז-1977 (נבו)
- חוק העונשין (ויקיטקסט)
- חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט-2019 (נבו)
- חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (הכנסת)
המידע במאמר הוא כללי ואינו מהווה ייעוץ מקצועי (פיננסי, מס, משפטי או רפואי). לפני החלטה כדאי להתייעץ עם בעל מקצוע מוסמך.